לייה דייגי
אכזבה מספר 7
וכשאני רוצה לחשוב על משהו טוב
אני כבר לא חושבת עליך.
אני רוצה להיות איתך ולשמוח ולאהוב
אך אני מלאה בקושי ובכאב
וברצונות שאי אפשר למלא עכשיו.
גם לא אתה.
ואולי זו טיפשות
ואני צריכה לתת לך לגשת.
לייה דייגי
וכשאני רוצה לחשוב על משהו טוב
אני כבר לא חושבת עליך.
אני רוצה להיות איתך ולשמוח ולאהוב
אך אני מלאה בקושי ובכאב
וברצונות שאי אפשר למלא עכשיו.
גם לא אתה.
ואולי זו טיפשות
ואני צריכה לתת לך לגשת.
אורי. כשאתה ישן בלילה אני מסתכלת עליך. מקופל בשלווה בתוך השמיכה. מחבק את הכרית שלי. כל כך שלו ורגוע. כמו ילד. אני רוצה לחבק אותך ולספר לך על האהבה הגדולה שלנו. אני לא רוצה שתתעורר. כך, כשאתה שלו ורגוע
תודה שאני חיה. לא, זה לא מובן מאליו. יש ימים שבא לי לצעוק, מכאב, משמחה. אני רוצה להודות לאימא טבע על כל הדברים הנפלאים שנתנה לי. תודה על יכולת ההקשבה, בלעדיה לא יכולתי לרכוש ידע וחוכמה. תודה על כך שלמ
אי הודאות כמוה כמו מוות. אוכלת אותי מועכת אותי מטלטלת אותי ואני כאבן נגף קטנה ננגפת לי מחודש לחודש ואולי אדבר בשבועות.