• לייה דייגי

גילויים חדשים

(חודשיים בחופשת לידה)

נועם מגלה את העולם ואני יחד איתו. אתמול ירד גשם ויצאנו לטייל, כמה משמעות ניכרת בעולם סביבנו, כך פתאום. יש זמן לבהות בנחליאלי ולראות כמה הוא יפה.

האמהות חידדה את חושיי, אני מרגישה כמו בפעם הראשונה שהרכבתי משקפיים, הכל נהיה חד וברור עד אימה. כך גם עכשיו, העולם יפה ומרהיב בצבעיו החדים והבוהקים ומאיים עד מאוד. הכל נראה חדש ומפתיע.

אתמול התרגשתי נורא, נועם ראה שלולית מים קטנה וקפץ לתוכה שוב ושוב. היא הייתה כל כך קטנה שכמעט ולא היו בה מים, אבל לא היה אכפת לו, הוא בכלל לא שם לב ואני עמדתי שם וצפיתי בו והרגשה מופלאה מילאה אותי. אין לי הסבר מילולי לזה, מעין חווית בריאה רוחנית פרטית שלי.

כשאתה רואה יצור אנושי מתפתח בכוחותייך, אתה מרגיש כמעט כמו אלוהים, זה כל כך מופלא ומסוכן. מפחיד לחשוב כמה כוח יש לנו כהורים, מפחיד ומרגש.

אלוהים, תן לי את הכוח לעשות את הדברים בדרך הטובה ביותר. עם הרבה אהבה.

היום ס’ נזכרה שאמרתי לה על נועם (על סמך התמונות שלו בלבד) שאני יודעת בוודאות מוחלטת שזה הילד שלי. אבל עכשיו אני באמת יודעת, כי עכשיו אני גם מרגישה ככה. אני לא יכולה לדמיין את חיינו בלי נועם. וזאת האמהות שלי.

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בחינת בגרות

הוא מתבגר. הבן שלי מתבגר. הוא כבר בן 12, אבל מתנהג כנער בוגר. הלב שלו צעיר, רגיש, אבל הוא ער לסביבה שלו ומנסה להתאים את עצמו. אני אומרת לעצמי שזו הדרך הנכונה – מוטמעת בו האינדיבידואליות, אבל בתודעתו ה

הדבר הכי חשוב בעולם

לפני כמה ימים שאל אותי נועם למה אסור לזרוק אבנים על זגוגיות של מכוניות. עניתי לו שבגלל שזה מאוד מסוכן וגם מאוד יקר. כלומר, אם צריך לתקן זגוגית שבורה של מכונית זה יעלה הרבה מאוד כסף. הדגשתי במיוחד את

געגוע

אתמול חזרתי הביתה אחרי העדרות של יומיים. נועם חיכה לי ער במיטה. ניגשתי אליו בחושך ושנינו צחקנו והתחבקנו והתנשקנו. הוא שיחק לי בשיער, בקוקו והיה נרגש ושאל אותי: “חזרת, אימא?” ואני עניתי: “כן, מתוק שלי,