הודיה
תודה שאני חיה.
לא, זה לא מובן מאליו.
יש ימים שבא לי לצעוק, מכאב, משמחה.
אני רוצה להודות לאימא טבע על כל הדברים הנפלאים שנתנה לי.
תודה על יכולת ההקשבה, בלעדיה לא יכולתי לרכוש ידע וחוכמה.
תודה על כך שלמרות שנאלצתי לעבור מכשולים וחוויות קשות, ניחנתי באומץ ואופטימיות.
תודה שניחנתי באמונה בעצמי.
תודה על כך שלמרות שאני יכולה להתעצבן בשנייה ולכעוס על כל העולם, ניחנתי בסלחנות, בסבלנות וביכולת לפשר בין הצדדים.
תודה על כך, שלמרות כל מה שעברתי, אינני נוטרת טינה לאף אחד ולמדתי, בכוחות עצמי, לבקש עזרה.
תודה על כך שאני יודעת שאני לא כל יכולה, ולמרות שלפעמים אני קטנת אמונה לגבי עצמי, אני תמיד יודעת להיעזר באנשים הקרובים לליבי.
תודה על כך שאני מוקפת אנשים אוהבים, שמאמינים ביכולותיי ותודה גדולה יותר על הזכות שניתנה לי להעניק אהבה לאחרים ועל יכולותיי הגבוהות לעשות כן.
תודה על כך שלמרות שהרווחתי הכול בזיעת אפיי, אני יכולה להרשות לעצמי להתפתח, ללמוד, לבלות, למצות את יופי החיים בלי לחוש בושה או אשמה וזה הרבה יותר ממה שיש לשאר העולם.
תודה על כך שלמרות שאני בכיינית ידועה, אני בריאה וכשאיני חשה בטוב, אני קשובה לגופי וליבי ויודעת לטפל בעצמי ולא להזניח.
תודה על יכולתי לעמוד על שלי ולא לקבל הכול כמובן מאליו. תודה על כך שניחנתי ברוח לחימה, עצמאות המחשבה וראיית העולם הייחודית שלי, כל אלו הופכים את חיי למאתגרים ומעניינים הרבה יותר.
תודה על כל אדם ואדם איתו נפגשתי עד כה בחיי, גם אלו שפגעו בי וגם אלו שעומדים לצידי, מכולם למדתי רבות.
תודה על המלאכים המקיפים אותי ושומרים עלי: אורי, הילדים, המשפחה וחבריי היקרים לי מאוד.
אני מוקירת תודה על כל הדברים האלו, מפני שפעם הייתי במקום אחר, מקום שנראה כמו חור שחור והבדידות בו נוראה והסבל כבד. אכלתי כאב ועצב לארוחת בוקר והלכתי לישון עם דמעות בעיניים וחלל פעור בלב.
שום דבר ממה שניתן לנו אינו מיקרי, אנו מקבלים את אשר נוכל להתמודד עימו. התבונה האמיתית היא להבחין בין הדברים שביכולתנו לשנותם, לבין הדברים איתם עלינו להתמודד וללמוד לנצור ולאהוב, למרות הקושי.
לא, אני לא מושלמת, בכלל לא, אבל אני יודעת להעריך את הטוב שבי. לקח לי הרבה שנים לעשות כן.
אני מודה על כל האנשים שפגשתי בדרך אל עצמי ובחזרה, שעזרו לי ועדיין עוזרים לי לראות את האור.
תודה שאני נושמת.
תודה שאני חיה את החיים האלה כפי שהם היום.