• לייה דייגי

ראש השנה


בחגים האלה יש אנשים עם ברירה.

ויש כאלה שלא.

האנשים בעלי זכות הבחירה, בוחרים בין בדידות לתחושת יחד מזוייפת.

השנה ניסיתי להיות מזוייפת, כמו תמיד. אבל יצא לי בדידות.

ואני, חס וחלילה, לא לבד.

זוהי בדידות המתבטאת בריקנות.

ראיתי את השלטים ברחובות והרגשתי צורך לבכות.

לכולם תהיה שנה טובה, מאושרת, משגשגת, מבורכת, מתוקה… ורק לי יש שנה עקרה.

שנה אחר שנה בלי שום “פורייה” באופק.

ואני עייפה, מותשת ועמוסת חרדות.

ואלוהים יודע מתי כל זה יגמר. או שלא. או שגם הוא לא יודע כלום.

שנה טובה לעולם.

לסובלים. לבודדים. לבעלי חיים עזובים.

שנה.

נחכה לשנה הבאה.

אולי.

(ראש השנה תשס”ו)

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שירור מאוהב

אורי. כשאתה ישן בלילה אני מסתכלת עליך. מקופל בשלווה בתוך השמיכה. מחבק את הכרית שלי. כל כך שלו ורגוע. כמו ילד. אני רוצה לחבק אותך ולספר לך על האהבה הגדולה שלנו. אני לא רוצה שתתעורר. כך, כשאתה שלו ורגוע

הודיה

תודה שאני חיה. לא, זה לא מובן מאליו. יש ימים שבא לי לצעוק, מכאב, משמחה. אני רוצה להודות לאימא טבע על כל הדברים הנפלאים שנתנה לי. תודה על יכולת ההקשבה, בלעדיה לא יכולתי לרכוש ידע וחוכמה. תודה על כך שלמ

אי-ודאות

אי הודאות כמוה כמו מוות. אוכלת אותי מועכת אותי מטלטלת אותי ואני כאבן נגף קטנה ננגפת לי מחודש לחודש ואולי אדבר בשבועות.