ראש השנה
בחגים האלה יש אנשים עם ברירה.
ויש כאלה שלא.
האנשים בעלי זכות הבחירה, בוחרים בין בדידות לתחושת יחד מזוייפת.
השנה ניסיתי להיות מזוייפת, כמו תמיד. אבל יצא לי בדידות.
ואני, חס וחלילה, לא לבד.
זוהי בדידות המתבטאת בריקנות.
ראיתי את השלטים ברחובות והרגשתי צורך לבכות.
לכולם תהיה שנה טובה, מאושרת, משגשגת, מבורכת, מתוקה… ורק לי יש שנה עקרה.
שנה אחר שנה בלי שום “פורייה” באופק.
ואני עייפה, מותשת ועמוסת חרדות.
ואלוהים יודע מתי כל זה יגמר. או שלא. או שגם הוא לא יודע כלום.
שנה טובה לעולם.
לסובלים. לבודדים. לבעלי חיים עזובים.
שנה.
נחכה לשנה הבאה.
אולי.
(ראש השנה תשס”ו)