• לייה דייגי

תחושה מוזרה

חודש ראשון בחופשת לידה.

אנחנו משפחה עכשיו. כל כך מוזר להגיד את זה. אני מרגישה את זה? לא. עדיין לא.

היום היה יום מאוד קשה עם נועם ואני מותשת. אני עושה טעויות שנשבעתי לא לעשות. זה אומר שאני אמא אמיתית, לא?!

אני לא בטוחה שאני מבינה מה קורה לי, לנו. כאילו הזמן נעצר פתאום ועכשיו אנחנו במימד משני של המציאות שלנו – אותו הבית, התמונות, השטיחים, הריחות, אבל עם ילד ומלא צעצועים.

אני זוכרת שלפני חודש וחצי פחדתי שלא אצליח לחתל אותו. חה!

ולאן הלכה הזוגיות שלנו? האינטימיות? יש רגעים שאני מרגישה זרה לעצמי בתוך החלל הזה. כשחקנית תיאטרון על במה לא מוכרת, במחזה בשפה זרה ועליי להמשיך ולשנן את הטקסט, להציג מחוות ידיים ומימיקה שלא מוכרת לי.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בחינת בגרות

הוא מתבגר. הבן שלי מתבגר. הוא כבר בן 12, אבל מתנהג כנער בוגר. הלב שלו צעיר, רגיש, אבל הוא ער לסביבה שלו ומנסה להתאים את עצמו. אני אומרת לעצמי שזו הדרך הנכונה – מוטמעת בו האינדיבידואליות, אבל בתודעתו ה

הדבר הכי חשוב בעולם

לפני כמה ימים שאל אותי נועם למה אסור לזרוק אבנים על זגוגיות של מכוניות. עניתי לו שבגלל שזה מאוד מסוכן וגם מאוד יקר. כלומר, אם צריך לתקן זגוגית שבורה של מכונית זה יעלה הרבה מאוד כסף. הדגשתי במיוחד את

געגוע

אתמול חזרתי הביתה אחרי העדרות של יומיים. נועם חיכה לי ער במיטה. ניגשתי אליו בחושך ושנינו צחקנו והתחבקנו והתנשקנו. הוא שיחק לי בשיער, בקוקו והיה נרגש ושאל אותי: “חזרת, אימא?” ואני עניתי: “כן, מתוק שלי,

  • Black Facebook Icon
  • Black Twitter Icon
  • Black Pinterest Icon
  • Black Flickr Icon
  • Black Instagram Icon

© 2023 by The Mountain Man. Proudly created with Wix.com